מתי אצליח לעמוד על הראש?

עמידת ראש היא אחד האתגרים הראשונים למתרגלי יוגה בתחילת דרכם
אחרי שמבינים מה עומד מאחוריה- היא הופכת להיות החברה הכי טובה שלנו
בואו נבין איך

אחרי שעבר עלי יום ארוך, אני מרגישה שאני צריכה לנקות את הראש ואת הגוף.
הדרך שלי להגיע למטרה היא פשוט לפרוס מזרן ולתרגל.
אני מודה שמה שעבר עלי במהלך היום מאוד משפיע על התרגול אותו אני מעבירה לתלמידים שלי באותו יום- או על התרגול האישי שלי.
כשעבר עלי יום מאתגר, עמוס רגשית, רועש אני מוצאת שאני מעבירה שיעורים יותר דינאמיים, שגורמים לגוף לפלוט יותר זיעה, שמעלים את הדופק, שמביאים את הגוף והMIND לקצה- כי שם בעיני זה קורה, שם קורה שינוי שמביא לשחרור ובעצם מנקה אותי.
לא משנה איזה תרגול אני עושה, אני תמיד דואגת לעבור על כל הצ’אקרות לאורך הגוף- זאת אומרת להיכנס לאסאנות שונות שנוגעות בצ’אקרה מסוימת.
אני מתחילה מהצ’אקרה התחתונה ביותר- צ’אקרת השורש-“מולהדרה צ’אקרה” ומסיימת בצ’אקרה העליונה- צ’אקרת הכתר- סהאסרארה צ’אקרה.
במאמר זה, אפרט בעיקר על צ’אקרת הכתר- כי האסאנה שמפעילה/פותחת/נוגעת בה היא עמידת ראש.
צ’אקרת הכתר היא השער שבו נכנסת אנרגיית החיים שלנו ומשם ממלאת את כל המערכת האנרגטית שלנו.היא משפיעה על המערכות הגדולות בגופנו, מערכת עצבים מרכזית, מערכת שרירים והעור.
צ’אקרת הכתר היא כמו מגנט שמושך למעלה את כל האנרגיה מכל הצ’אקרות האחרות, ולכן מומלץ להיכנס אליה בסוף התרגול אחרי שפתחנו את שאר הצ’אקרות בגוף.

תפילה ותרגול רוחני כנה ואינטנסיבי כמו לדוגמא שהיוגה מציעה ותרגול של מודעות מלאה בהווה- פותחים את צ’אקרת הכתר.
התעלמות מהפן הרוחני של החיים, הסחות דעת ומחשבות על העבר והעתיד סוגרים אותה
יש עניין רב סביב העלייה לעמידת ראש (שם האסאנה- “שירשהאסאנה”), או איך שאני בעיקר שומעת את השאלה- “האם אני יצליח לעמוד על הראש?”
אני טוענת, כמו בתחומים רבים בחיי ש”הכל בראש” 
יש מספר טכניקות לעליה לתנוחה זו, אבל מה שחשוב לדעת הוא שברגע שנכנסנו לתנוחה, עם הנחיית מורה כמובן, והישבן שלנו נמצא מעל לכתפיים- ניתן לעלות בקלות לעמידת ראש.
אני נתקלת בפחדים רבים של מתרגלים דווקא בשלב הזה- השלב שבו צריך להראות רצון לחוסר שליטה, והרפיה גדולה מאחיזה בפחדים/קולות/נפילות שקרו בעבר.
מכאן אני תמיד אומרת שהכל בראש- כי בעצם מבחינה פיסית הגוף מאפשר, אך מה שחוסם הוא הMIND.

התחושה בתוך האסאנה הזו היא עילאית, במיוחד אם מבצעים אותה בסוף תרגול דינאמי ומנקה.
מומלץ לשהות בה לפחות 25 נשימות ולבצע אותה 3 פעמים ביום.
בנוסף, אני לא ממליצה לבצע אותה בעזרת קיר- הרי שכמו תינוק, שעושה את צעדיו הראשונים בעולם, לפעמים הוא מועד קדימה, לפעמים אחורה והוא חווה עוד מספר “מכשולים”- כל אלה בעצם גורמים לו להיות מדויק יותר, גורמים לו להבין איפה הגבולות שלו, מה גודל הצעד הנכון לו, מה המהירות המדויקת לו ללכת, איפה חם מידי ואיפה נעים.
בשלב הזה אני משתדלת כמה שיותר להתבונן על ילדיי מהצד ולא להתערב, אני ממש רואה אותם בונים לעצמם בראש ובגוף את האינסטינקטים המדויקים להם, את יצר ההישרדות בעולם ובמרחב.
כך, גם יש לתרגל עמידת ראש, בתחילה עם תמיכה של המורה, אך לאחר מכן, פשוט תאפשרו לרגליים לעלות למעלה, מקסימום תיפלו- חשוב להכניס את הסנטר לכיוון בית החזה ופשוט להתגלגל.
בצורה זו- המוח שלנו מבין את המיקום הנכון, בצורה זו הרגליים שלנו ושאר הגוף מסתנכרנים בצורה מדויקת.
הקיר בעיני- מנטרל את כל החושים הטבעיים של הגוף.
כמו בחיים, הנפילות הן מבורכות, הן גורמות לנו לראות את עצמינו מזווית אחרת- ובכך לדייק את עצמינו עוד יותר.
אני כמובן מסתייגת ואומרת שאם קיימת מגבלה רפואית כל שהיא- יש להיעזר במורה ובקיר, אך אני מפנה את המאמר למי שאין לו מגבלה פיסית כלשהיא לעלות לשירשאסאנה.
לסיכום- אני לא יכולה בכתב להסביר איך לעלות נכון לעמידת ראש, אני מאוד ממליצה לעשות זאת עם מורה שאתם סומכים עליו.
אני כן ממליצה לאפשר עזיבה, לאפשר את החוסר שליטה ולהתמסר למה שיש לאסאנה הזו להציע לגוף.
התחושה שתהיה לכם בגוף מביאה אותנו לקרבה גדולה לעצמינו ולדיוק פנימי גדול יותר, כי הרי כל התשובות הנכונות לנו נמצאות בתוכנו, אנחנו רק צריכים להסיר את כל הערפל.

רגע לפני סיום, ממליצה לכם לצפות בסרטון של איינגר, להיחשף לגישה שלו ולראות שיטת תרגול מסורתית מהעבר
https://www.youtube.com/watch?v=BAaLu9COEE8

נמסטה ונתראה
אורית

 

שיתוף:

WhatsApp
Facebook
Twitter
LinkedIn
Pinterest

תגובות

גלילה למעלה